ניטשה כתב ש"מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'.
ואמנם זה נכון, ובעיקר לגבי 'למי' למענו נחיה, אבל גם ה'איך' לחיות יחד הוא מרכיב חשוב באושר. כמו שאנחנו מבינים שכדי שפרח יצמח, יש צורך לדשן את הקרקע, להשקות ולטפח, כך גם במערכת יחסים ארוכת טווח שצומחת מיום ליום.
לפעמים, האינטונציה מספיקה.
מי שיודע לתת תחושה לאדם שלצדו שהוא קיים, שהוא חשוב והוא רצוי כמות שהוא, נותן לו מקום ומעניק לו מעצמנו ממקום נקי, עם לב רחב – הוא העושה שלום בביתו ומעלה את הבית הפרטי לממד גבוה.
אני חושבת שזה נכון על אחת כמה וכמה לגבי היחס שלנו לעצמנו.
הרב זקס שתף באחד ממאמריו המכוננים – שכאשר באים אליו זוגות העומדים להינשא, הוא מעניק להם עצה לחיזוק הנישואים. על כל אחד מהם לשבח את השני באוזניו על מעשה, אמירה או מחווה שהם עשו. השבח צריך להיות ממוקד באותו מעשה מסוים, לא כללי, ועליו לבוא מהלב. ועוד תנאי חשוב ביותר- מקבל השבח חייב ללמוד לקבל את השבח. אולי זה החלק הכי קשה לרוב האנשים. את הטיפ הזה ניתן לשלב גם בשיטות טיפול שונות, עם קצת חשיבה 'מחוץ לקופסה'
לנה רסטין הייתה קלינאית תקשורת המומחית לטיפול בגמגום בילדים. היא הקימה את מרכז מייקל פיילין לגמגום בלונדון, והיא עשתה מהפכה גדולה בתחום. רוב קלינאי התקשורת עובדים עם המטופל על טכניקות של דיבור ונשימה. רסטין התמקדה במערכות יחסים המשפחתיים מתוך אמונה ששם ניתן לחולל שינויים מרחיקי לכת, בעיקר בהעלאת הביטחון העצמי של הילד, שזה המפתח לכל. היא הרגישה שכדי לרפא גמגום, צריך לשנות את הסביבה המשפחתית שמפתחת סוג של קבעון, שיווי משקל.
הנטייה הטבעית שלנו היא לשקוע בתבניות התנהגות, שהן נוחות כמו כורסה בלויה המתאימה למידות גופנו.
היא נתנה הנחיות לכל בני המשפחה, ובמיוחד ההורים, להתחיל ללמוד לשבח ולקבל שבחים. כך האווירה הכללית בבית תגביר בכל אחד ביטחון בעצמו ובכוחו להשתנות, כפי שעשו ההורים. אגלה לכם סוד: לפי ממצאיה, חוק השבח, הצליח גם לשפר את היחסים בין ההורים.
אני אוהבת לתת מחמאות ולפרגן. זה מעלה פלאים את מד מצב הרוח שלי.
לדעת הרמב"ם, הדיבור בשבחם של אנשים הוא חלק ממצוות "ואהבת לרעך כמוך. הדיבור הוא כלי כדי לגשר בין בני אדם, להכניס אותם אל עולמנו ולהיות שם עבורם. קופים, כשרוצים התקשרות, עושים "גרוּמינג" – פעילויות הדדיות של ליטוף, סירוק, וניקוי העור. בני האדם משתמשים בשפה כצורה יעילה יותר של גרומינג. לא סתם מאופיין האדם ב 'רוח דמללא' שבו. בניגוד לגרומינג של קופי האדם, לשפה יש כנפיים רחבות – אפשר לדבר עם כמה אנשים ביחד, ואפשר להביע כל כך הרבה רגשות גם יחד. ומי שמפתח את ההרגל להגיד מילה טובה , לפרגן, לשבח בלי חשבון ובלי קמצנות, עשוי לחולל שינוי לטובה בכל מערכת יחסים.
זה נכון לא רק בזוגיות ובמשפחה אלא גם בקהילות, בארגונים במפלגות ובעסקים. הרב זקס ממליץ: 'בכל מערכת יחסים החשובה לכם, חלקו שבח מדי יום… ראיית הטוב בזולת, ואמירת שבחים על כך, הופכות אתכם לאנשים טובים יותר, ומחזקת את הקשר ביניכם. זהו רעיון משנה חיים'.
זה נכון בענייני הפרט וזה נכון בענייני הכלל ובעיקר – זה נכון לגבי עצמנו. להתבונן על עצמנו בעין טובה. בדוק ומנוסה.
פורסם בערוץ 7