גאה להיות מהמחוללות את אסון הצפיפות

אני לא אוהבת צפיפות. לא באירועים (יחי הקורונה), לא בבית ואפילו לא במקרר. כדאי להכין לעגבניות ולמלפפונים מגירות נפרדות. יש הטוענים שאנחנו חיים היום במדינה 'צפופה'. כמובן שהכל יחסי.

ביום הקמת המדינה חיו בארץ ישראל קצת יותר משישים ריבוא יהודים. דוד בן גוריון היה בין הראשונים שעודד את תופעת המשפחה הברוכה, ודאג לתקצב ולצ'פר את המשפחות שהגיעו לוולדנות גבוהה.

בשנת תשי"ב האזרח המיליון התקבל בנמל חיפה בטקס חגיגי ובתקיעת שופר. בשנת תשכ"ב כל תושבי ישראל צפו או האזינו לטקסי קבלת הפנים לעולה החדש הטרי שהפך להיות האזרח השני מיליון של מדינת ישראל.

בשנה שעליתי ארצה, שנת הכ"ה למדינה, ממש לפני מלחמת יום הכיפורים, התבשרנו על האזרח השלושה מיליון. והיום חיים מעל תשעה מיליון אזרחים במדינה, ביניהם כמעט שבעה מיליון יהודים.

בעולם נמצאים כשמונה מיליון יהודים, חלקם בתהליך של התבוללות מואצת. לא ירחק היום בו גויים רבים יישאו את השמות כהן ולוי, תזכורת לסבא היהודי. לקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות, כמעט שאין המשך. הנוער מתבולל באחוזים מבהילים ולא מחפש קשר עם קהילה יהודית. המחשה לכך – לפני כשנתיים אירע פיגוע טרור נורא, בשבת קודש, בבית כנסת קונסרבטיבי בפיטסבורג שבארה"ב. נהרגו כעשרה יהודים – כולם בני 70 ומעלה. בתי הכנסת הרפורמים והקונסרבטיביים הפכו לבתי אבות.

האסון הדמוגרפי היהודי הזה עומד לצד חיזוק מעמדה של מדינת ישראל כאלטרנטיבה אטרקטיבית ליהודי העולם. לא מדובר על עליות של מצוקה – אלא של מועקה. חושבים על עלייה ארצה יהודים שרוצים לשמור על חוטים ותפרים בודדים שיקשרו אותם ליהדותם לפני שיינתקו לגמרי, ואם לא עכשיו אימתי.

בעולם המערבי כיום הילודה שלילית, למרות שתוחלת החיים עולה. ביפן, למשל, פורסם שרוב חנויות הצעצועים הומרו לחנויות לחיות מחמד, זה מה שהולך היום. רק לדוגמה, שתי המדינות האירופאיות המובילות בכלכלה העולמית, גרמניה וצרפת, מונהגות על ידי מנהיגים עריריים מבחירה.

האוכלוסייה מזדקנת, ויש הרבה פחות אמפתיה לתופעת הזקנה. האסקימוסים מניחים לזקנים למות בקרח, כך גם בהולנד המתורבת הוחלט שלא משתילים קוצב לאחר גיל 75. בבלגיה ארבעים אחוז מהאוכלוסייה תומכת בהפסקת המימון הממשלתי לאחזקת הזקנים. אנחנו המדינה המערבית היחידה בה קיימת עקומת ילודה חיובית, וכידוע השד הדמוגרפי מת – הילודה במגזר היהודי גדולה היום מאשר במגזר הערבי בארץ. האם זה מבורך?

לפני שבעים שנה, דוד בן-גוריון, ראה חשיבות הגדלת האוכלוסייה היהודית בארץ ועודד ילודה ברוכה. בעיתונות העברית הופיעו, בעידוד ממשלתי, כתבות על משפחות ברוכות ילדים, שילדו את ילדן העשירי. הוא גם דאג למענקי ילודה של 100 לירות ללידת הילד העשירי. בן גוריון אף הגיע לטקסי ברית מילה של בנים שנולדו כילד העשירי במשפחתם. הוא גם הקים את הוועדה הממשלתית לדמוגרפיה, שזכיתי להיות בין חבריה. אמנם הוועדה לא הזיזה כלום, אבל הוגה הרעיון היה ראש הממשלה דאז, כיפה שקופה לראש/ו.

פרופסור שמחון, היועץ הכלכלי של ראש הממשלה, פרסם בעיתון דה-מרקר לפני כמה שנים מאמר בו טען שלידת שמונה ילדים זהו חטא, זה מחסום להתפתחות הכלכלית של המדינה. וכך השר אלון שוסטר מתריע על צפיפות אוכלוסין בעקבות ילודה גבוהה, שתהרוס את המאזן והיחסים המדיניים סביב ההתיישבות.

קוצר הראייה של האישים האלו לא תשנה את העובדות. וכ'מגה- וולדנית' אני גאה להיות אחת מהמחוללות את אסון הצפיפות. רק לא בין העגבנייה למלפפון.