בין נשימה לנשמה

על כוחו של השום במאבק בסרטן הריאות * הקשר בין הגוף לנפש הולך ומתהדק גם במחקר: אירועים קשים מקצרים את תוחלת החיים

פורסם מתוך בשבע | ח' בכסלו תשע"ז 08/12/1

במיקום מרכזי במדף התבלינים הצבעוני שבביתנו הקט ניצב השום במלוא תפארתו עוד מימים ימימה, מלוא כל תבשיל כבודו.

והאיש מרעיף בנדיבות ממנעמי השום, יפזר בערב שבת מלוא החופן, לתפארת התבשיל, בהתאם להדרכת חז"ל.

והנה, מחקר חדש בסין בדק אם ישנו קשר בין אכילת שום לתחלואה בסרטן הריאות. המחקר בוצע על אוכלוסייה של ארבע מאות חולי סרטן הריאות בני עשרים ומעלה, מול חמש מאות אנשים בריאים. מתברר שככל שצריכת השום עלתה, כך קטנה התחלואה בסרטן הריאות במעשנים. ככל שהחולים אכלו כמות גדולה יותר של שום ובתדירות גבוהה יותר, כך ההסתברות ללקות בסרטן הריאות ירדה.

סלבס עם סיגריה

בשנים האחרונות היו סלבריטאים שחשפו את סיפור המחלה שלהם בעקבות עישון, כמו וולט דיסני, שנפטר בגיל 65 מסרטן הריאות, או שייקה אופיר שהיה מעשן כבד ונפטר מסרטן הריאות בגיל 58. כך גם כלת פרס ישראל לאה גולדברג, שנפטרה בגיל 59 מסרטן הריאות. זהו חסד גדול לחשוף לעיני כול את החולשה, את הכאב.

לפני כמה שנים התבקשתי להעביר הרצאה לפני פורום מכובד של מאות נשים דתיות וחרדיות המאותגרות במחלת מעי כרונית. הפעם נבחרתי להעביר את השיחה בעקבות היכרות אישית לוחצת עם מעי רגיז, רגיז מאוד – ממש עם פתיל קצר. תחילה הרגשתי פרפרים מרפרפים במעי שלי. המשימה גדולה עליי. לגעת בבטן הרכה, לפני קהל רחב, ולחשוף את נימי הגוף והנפש העדינים ביותר. אך לאחר זמן חשבתי שאין חסד גדול יותר משיתוף, בוודאי מהמקום שבו אני נמצאת. אז יצאתי לדרך, והשתעשעתי בשרבובים בשפתה של הרבנית ימימה מזרחי המקסימה. וכך הרקדתי את אותיות המחלה עם אדון החלמה, וגברת לחימה עם מיס מחילה ועוד. המסר שביקשתי להעביר לנשים הקשובות היה שכן, אפשר להניח את תעתועי המעי בצד ולנהל חיים תקינים ורגילים, ההחלטה היא בידייך.

בכל מפגש רפואי עם מטופלת אני כמובן מתשאלת לגבי מצב בריאותה ומתבוננת ארוכות בשפת גופה, מקשיבה לצליל קולה ומוצאת כי העין הטובה על המציאות חשובה אלפי מונים מהמצב הגופני היבש. בחורה שעונה לי בעיניים בורקות "דוקטור, בוודאי אני בריאה", ומוסיפה בקלילות כבדרך אגב "אה, שכחתי לציין שאני מזריקה אינסולין מגיל שש" – בריאה בעיניי הרבה יותר מחברתה. האחרונה אמנם בריאה בגופה, אך תגובתה לתשאול מהוססת, והיא נאנחת בכבדות כשהיא מצהירה "יש לי קצת אנמיה, ולפעמים אני מצטננת", כשכל אישיותה משדרת קדרות.

אני חסידה נלהבת של מכלול תורות גוף-נפש, ואף אספתי קורטוב משיטות טיפול אלו לסל הכלים המקצועי והאישי שלי.

והנה, מתברר שהקשר בין גוף לנפש הולך ומתהדק גם בשדה המחקרי. לאחרונה התפרסמו שני מחקרים שהציגו את הקשר בין אירועי חיים קשים ובין אורך טלומרים (חלק מהכרומוזום) בתאים של בלוטות הרוק של חמשת אלפים איש. ידוע כי טלומרים קצרים מנבאים תחלואה ותמותה מוקדמת יותר. במחקר נמצא כי אירועי חיים קשים בילדות, כגון חשיפה לפגיעה גופנית, קשורים בטלומרים קצרים. כל אירוע חיים קשה בילדות הביא לעלייה של עשרה אחוזים בסיכוי לקיצור הטלומרים.

מחיר הגירושין

ועוד מחקר שמתרכז בקשר גוף-נפש, שמטרתו הייתה הערכת ההשפעה של הבריאות הנפשית על הישרדות חולים עם מחלות רקע רבות, בוצע על בסיס נתונים ממדגם מבוסס-אוכלוסייה שכלל יותר ממאה אלף משתתפים ונמשך מספר שנים. והנה נמצא, שלא במפתיע, כי תחושת דחק בחולים הסובלים ממחלות רקע מרובות תורמת משמעותית לעלייה בשיעורי התמותה באוכלוסייה זו, באופן תלוי-מינון.

אחד ממחוללי הדחק המשמעותיים ביותר לאישה הוא גירושין, והוא משתווה לפיטורין אצל האיש. לצערנו התופעה רווחת יותר ויותר. קיבלתי לדוא"ל מחקר שנועד לבדוק על פי שאלון פשוט האם ניתן לנבא גירושין. צמד חוקרים מאוניברסיטת וירג'יניה ראיין כארבעת אלפים זוגות, ולטענתם ניתן לקבוע את סיכויי בני זוג להתגרש בתוך חמש שנים על סמך תשובותיהם לשתי שאלות פשוטות: 1. כיצד היית מדרג את רמת האושר שלך לו הייתם נפרדים? 2. מה לדעתכם הייתה רמת האושר של בן זוגכם אם הייתם נפרדים?

החוקרים גילו כי אלו שציפו לחיות חיים מאושרים בעת פרידה, ואלו שטעו בהערכת רגשותיו של בן הזוג לגבי גירושין אפשריים, אכן נטו יותר להתגרש בהמשך החיים.

אכן, זוגיות טובה היא מפתח לחיים ארוכים ומאושרים. לאחרונה מתקיימים שפע של סדנאות, קורסים והשתלמויות למחנכים, למטפלים ולציבור הרחב בפורומים מגוונים בנושאים של זוגיות בריאה ושלמות הבית. יש הדורשים לזכות את הפתיחות, הרצון לשדרוג הקשר והמודעות הגבוהה, ויש הדורשים לגנאי: אתגרים הנולדים מדור שבו יש מיסוך הדעת, מוחצנות וקושי להתבונן פנימה. האמת, לדעתי, נמצאת באמצע.

כולל לבעלות בתים?

אחת מההמצאות הנפלאות של דורו של משיח לאנשי המאדים שבינינו שזכו להאריך ימים היא כולל הפנסיונרים, או בשמו האחר "כולל בעלי בתים". שם יוכל האיש להפליג למחוזות התורה הענוגה כבימי נערותו, ואפילו לגעת במקומות שלא זכה לפגוש בימי צעירותו כאשר היה צורך להספיק את החומר, לעסוק בשקלא וטריא ולטעום ממתיקות הש"ס והפוסקים. ומה נשאר לנשות הנוגה? עוד לא זכיתי להיוודע לכולל פנסיונריות… ואולי אין צורך בכך, כי האישה המודרנית, שאינה מצווה ועושה, חופנת מלוא הטנא מאוצרות התורה במדרשות הרבות שפורחות וצצות כפטריות לאחר הגשם, תחת כל עץ רענן. אז בתחום זה הן חשות שובע.

אבל ממה לעולם לא תשבענה? מביקורי הנכדים, כן ירבו. איתם יוכלו להפעיל את תאי הקופסה השחורה במשחקי סודוקי, תשבצים, בלימוד משותף של פרשת השבוע, במכתבים וחידונים בדוא"ל של הגרופ המשפחתי המורחב ועוד. מעין עולם הבא ממש (במלרע). הלא כן?