admin
הרב יואל וד"ר חנה קטן
כאב הלידה מתואר במקרא פעמים רבות, לראשונה בקללה 'בעצב תלדי בנים' שספג כל המין הנשי, ובהמשך ככאב 'קלאסי', אליו נמשלו ייסורים וצרות שנפלו על עם ישראל לדורותיו. המיוחד בכאב הזה הוא שזהו כאב שסופו תקוה, סופו אושר, ולכן נמשלו לחבלי הלידה בעיקר הכאבים שבעקבותיהם תבוא הישועה השלימה. ולעתיד לבוא תתבטל בעז"ה גם קללת חוה זו: 'בטרם תחיל ילדה, בטרם יבוא חבל לה – והמליטה זכר'!
קדמונינו מתארים נשים צדקניות שזכו ללדת ללא כאבים, מכאן שצער הלידה אינו קללה שאי-אפשר להיפטר ממנה, קל-וחומר שאין איסור להיפטר ממנה. מעולם לא עלה הנושא בדורות הקודמים לדיון הלכתי מרוב פשטותו (בניגוד לגישות נוצריות מסויימות, הרואות בקללה – ציווי).
ההרדמה האפידורלית נמצאת בשימוש כבר כמאה שנה, ולמיילדות היא נכנסה לפני עשרות שנים. מדובר על הרדמה מקומית המבוצעת על-ידי החדרת חומר מאלחש לרווח האפידרולי, שהוא המירווח שבין השיכבה החיצונית הקשה המקיפה את חוט השידרה (שמה: דורה) לבין המרווח הקשתי, הפנימי יותר, שבו נמצא נוזל המקיף את חוט השידרה – מרכז העצבים הנמצא בתעלת השידרה, שהיא חלל העובר לאורך חוליות השידרה. מטרת הזריקה לשתק את העצבים התחושתיים בחוט השידרה ולא את העצבים המוטוריים, על-מנת לשתק את הכאב של האשה – ומאידך לאפשר את המשך פעילות השרירים. אחרי שהרופא המרדים מוודא שאין מניעה רפואית להרדמה מהסוג הזה, הוא מזריק הרדמה מקומית לאיזור המתאים, ואח"כ מחדיר מחט עבה לרווח האפידורלי הנ"ל, ובעזרתה הוא מחדיר צינורית דקה המאפשרת לרופא להוסיף חומר במשך הלידה כאשר זה יידרש; החומר שהוחדר לתוך המירווח האפידורלי מתפשט אט אט וגורם להרדמה של שורשי העצבים. קיימת גם אפשרות שמינון מתן החומר יהיה נשלט על-ידי היולדת עצמה.
כמו כל פעולה חודרנית עלולות להיתרחש תקלות למיניהן גם בהרדמה אפידורלית. לעיתים נגרמת ירידה בלחץ הדם הדורשת טיפול, וייתכנו כאבי גב בנקודת ההזרקה למשך מספר ימים. סיבוך נדיר-יחסית הוא החדרת המחט בטעות לתוך כלי דם והזרקת החומר לתוכו, מה שעלול לגרום לתופעות של בלבול, טשטוש, ואפילו התכווצויות, או החדרתה בטעות לתוך הנוזל השידרתי, מה שעלול לגרום לכאבי ראש שחולפים בדרך כלל תוך זמן קצר. אולם בסך-הכל הסיבוכים האלו מאוד נדירים, ונזקיהם הפיכים. מקובל בציבור שהזריקה גורמת לכאבי גב-תחתון (נוסף לכאב הקל במקום ההזרקה), אך הדבר לא הוכח, בעיקר מפני ששליש מהיולדות סובלות מכאבי גב גם לאחר לידה רגילה. כמעט תמיד כאבי גב אלו חולפים לחלוטין תוך זמן קצר, ואם לא – מדובר בדרך כלל בבעיה אורטופדית הדורשת בכל מקרה טיפול מתאים.
מנגד – רוב ההשפעות של האילחוש האפידורלי על מהלך הלידה הן חיוביות: מניעת הכאב אצל האשה, ומניעת סיבוכים בעובר, למשל פגיעה באספקת הדם שלו עקב כאבי הלידה. נוסף על כך הזריקה מקצרת בדרך כלל את השלב הראשון של הלידה (מתחילת ההתכווצויות ועד לפתיחה שלימה של הצוואר) בגלל הרפיית השרירים שהזריקה גורמת, אם כי יש לעיתים קרובות האטה בשלב השני של הלידה (מפתיחה שלמה ועד ליציאת הראש), דבר הגורם לעיתים ליותר התערבויות מכשירניות – ואקום או מלקחיים. לא נמצאה עליה בסיכון לניתוח קיסרי בקרב נשים שהורדמו אפידורלית, והילודים שנולדו לאימהות שהורדמו אפידרולית היו אף עירניים יותר מאלו של האמהות שקיבלו טשטוש בלבד.
חשוב לציין שיש לאילחוש האפידורלי יתרון גדול במקרים של הריון בסיכון גבוה, כאשר קיים ממילא סיכוי גדול להתערבות מכשירנית או ניתוחית המצריכה הרדמה, למשל במקרה של לידה צפויה של פג, תאומים וכד'. כמו כן יש יתרון גדול לכך שמדובר בהרדמה מקומית, שבה חומרי ההרדמה אינם עוברים לעובר; האֵם בהכרה מלאה, ויכולה לשתף פעולה במהלך הלידה; וניתן להוסיף חומר הרדמה בסיום הלידה, כשיש צורך בתפירות או להקלה על התכווצויות הרחם שאחר הלידה, ואין צורך בהרדמה חדשה.
אולם חשוב לזכור גם את הבעיות האפשריות בהרדמה אפידורלית, כמו שההרדמה תהיה חלקית בלבד, או שתשפיע רק על צד אחד של הגוף. לעיתים עקב איבוד התחושה הזמני בפלג הגוף התחתון קיים צורך להחדיר קטטר לשלפוחית השתן של היולדת. יתכן גם שיקרה רעד בלתי-רצוני בעקבות הזריקה, או החמרה ברעד שקיים פעמים רבות ממילא בעקבות הלידה, וכן הגבלה בתנועתיות של האשה במשך כשש שעות לאחר הלידה. עוד יש לציין שההרדמה יכולה להתבצע רק לאחר תחילת הלידה הפעילה, אך לא סמוך מידי ללידה (מפני שלוקח זמן מסויים להכין את הפרוצדורה ולבצעה).
סוג מיוחד של זריקת אפידורל נקרא 'אפידורל בהליכה' (walking epidural). הכוונה שהאשה מקבלת את זריקת האפידורל וממשיכה לנוע וללכת בכוחות עצמה עד להתקדמות הלידה. בצורה זו אין ירידה בלחץ הדם, ויש השפעה סלקטיבית רק על כאב, ללא שיתוק מוטורי או סנסורי. התנאים לביצוע אילחוש אפידורלי מסוג זה הם: אשה בריאה; עובר יחיד; מצג ראש; ועוד. בהרדמה מסוג זה האשה יכולה לנוע בכוחות עצמה ולהיות עצמאית עוד זמן רב; הלידה יכולה להתבצע בתנוחה הנוחה לאשה; אין צורך בקטטר לריקון שתן; היולדת שולטת יותר במצבה, וחשה הרבה יותר שביעות-רצון.
האלטרנטיבה לאילחוש האפידורלי היא בדרך כלל הזרקת פתידין (pethidine,'זריקת טשטוש') לווריד, פרוצדורה מאוד מקובלת בחדרי הלידה. ההורייה המקובלת למתן פטידין היא בשלבים המוקדמים של הלידה, או במצבים בהם אין אפשרות לתת ליולדת אילחוש מקומי. שיטת אילחוש זו נחשבת ללא יעילה במיוחד – היא גורמת לעירפול היולדת, אך לא מדכאת את הכאב באופן משמעותי. קיימות גם שיטות הרפייה שונות, אך בדרך כלל הן אינן יעילות באופן משמעותי, ואינן מצליחות להביא את היולדת לרמת רפיון-השרירים והרגיעה הקיימות אצל האשה היולדת בסיוע אילחוש אפידורלי. אין שום סיבה שלא להפוך את הלידה מחוויה כואבת – לנעימה, כזו שתגרור אחריה נכונות ללדת לידות רבות נוספות בעז"ה.
לסיכום: לרוב הנשים היולדות, הרוצות למנוע את כאב הלידה, אין למעשה שום סיבה להימנע מאילחוש אפידורלי, בידיו של מרדים מומחה; ואין צורך לומר שראוי לנשים החוששות מהריון נוסף, או לאלו הדוחות אותו מחמת החשש מכאב הלידה – להשתמש בפיתרון זה, ובכך תירבה הילודה בעם ישראל בעז"ה.