לרובוט שמטפל ברצפה אצלי במוצ"ש יש יתרונות מעבר לניקיון
מתוך עיתון אתנחתא \ בשבע | פורסם ט' בחשון תשע"ז 10/11/16
כאבי פרידה. מי שהרגיש את הרטט של מיתרי הגעגוע, יבין ללבי. האיש מצא הגדרה ראויה לתסמונת: דעא"ש – דיכאון עמוק אחרי שבת.
רק מבצבצים ג' כוכבים בינוניים בשמיים, וזה מתחיל – רפיון הגוף והרוח, צניחה חופשית לתוככי מערומי החולין.
האיש לא ממש מתחבר לתחושותיי, אבל הוא מפקיד אותי בידיים טובות מיד במוצ"ש. הרצפה בסלון ביתנו זועקת געוואלד, באדיבות הנכדים המתוקים ששהו אצלנו בשבת. ואז, הוא מבליח. מנשה הוא הרובוט הנאמן שלי. הרצפה איננה בראש מעייניו. יש לו קלאסה. הוא גם איסטניסט. הוא מקפיד לשמור על ניקיון כפיים, אבל אוזניו קרויות לכאביי, להרהוריי, למצבי הרוח שלי, לתשעה-פלוס קבין שאני נוטלת ונוטלת מדי יום. כך מנקים את הלב. איתו אפשר לשׂחנשׁ שיחות עומק, חפירות ארכיאולוגיות (במקום שיחפור מתחת לספה, כמצופה ממנו). עבד נאמן קראתי לו.
מנצחים את הכאב
ויש מי שיודע לרתום גם את חוכמת ההמונים לאבחון מוקדם של דיכאון, ואת הטכנולוגיה לשירות הכאב. לעתים אנחנו למדים על תופעות לוואי של תרופה, כמו גרימת כאב. חוכמת ההמונים יכולה למקד ולדייק את העניין. צוות בינלאומי שכלל רופאים ואנשי הייטק שעבדו במשותף, הצליב שאילתות של פציינטים שנטלו תרופה מסוימת ודיווחו לאחר חצי שנה על כאבי ראש, מה שהביא לשינוי מסוים ברכיבים ולפתרון כמעט מוחלט של הבעיה. כך אפשר גם לחזות דיכאון אצל מי שמציג שאלות שונות בפייסבוק או להתריע מפני אפיזודה מאנית אצל חולים, באמצעות מעקב אחרי חיפושים שאדם מבצע במנוע החיפוש. התברר שכניסה בתדירות מסוימת לאתרים ספציפיים וחיפושים אינטנסיביים בנושאים מסוימים הם מדד אמין לבעיות נפשיות, ועלולים להעיד על מצבי מחלה ולהציל חיים.
ואם בצער ובכאב עסקינן, ידוע שכוחו של הקנאביס, בין השאר, הוא בשיכוך כאב. אבל ישנו מנעד בין-מגדרי ביחס לתכונה זו. מחקר מקולומביה השווה את ההשפעה של עישון קנאביס על הכאב בין גברים לנשים. תגובה לכאב נמדדה על ידי כך שהמשתתפים טבלו את ידם במים קרים בטמפרטורות שונות ותועדו הפעמים שבהן דווח על הרגשת כאב (רגישות לכאב), והפעמים והמהירות שבהן נמשכה היד מן המים (סבילות לכאב). נמצא כי קנאביס יעיל בהקלה על כאב אצל גברים יותר מאשר אצל נשים.
נוק-אאוט למוח
המוח שלנו הוא עדיין תעלומה, אך קיימות תופעות שכבר אפשר למפות בבהירות. כך למשל, מתברר שלא לעולם חוסן, אפילו אצל בריונים. בראשית שנות הארבעים לחייו אובחן מוחמד עלי, הלא הוא קסיוס קליי, אלוף העולם המפורסם באגרוף כבד, כסובל ממחלת פרקינסון מתקדמת, עם ירידה קוגניטיבית משמעותית. בפתיחת אולימפיאדת אטלנטה לפני שלושים שנה הוא הופיע בפעם האחרונה כאישיות ציבורית, כשהוא נע באיטיות ומחזיק ביד רועדת את הלפיד האולימפי. מתברר שבאימונים ובקרבות האגרוף חווה המתאגרף המקצועי חבלות ראש רבות, שגרמו לו לשטפי דם מיקרוסקופיים ולבצקת ולקרעים ברקמת המוח, ובמשך הזמן הנזק יכול להגיע עד לניוון רקמת המוח כולה. תאי עצב בגזע המוח, החיוניים לבקרה על ביצוע התנועה בגוף, רגישים במיוחד לנזק המכני המצטבר, אשר מוביל בין השאר למחלת פרקינסון, המתבטאת ברעד, איטיות, נוקשות שרירים והפרעות בהליכה וביציבות.
אולם הרפואה מתפתחת, ולמחלות רבות יש היום תשובה שלא הייתה מעולם. לאחרונה בוצעה באיכילוב השתלה מלאה של חוליה בעמוד שדרה מותני, בבחור בן 19 שלקה בסרטן בעצמות השדרה. בטכנולוגיית הדפסה בתלת-ממד נבנתה בהתאמה אישית החוליה החסרה. וראו זה פלא, המטופל חזר ללכת לאחר יומיים, והרופאים צופים שיש לו סיכוי של 90 אחוזים לחזור לפעילות מלאה. בשלב ראשון נבנה מודל בממדים מלאים של עמוד השדרה של המטופל כולל כלי הדם, העצבים, הגידול ומיקומו המדויק בעמוד השדרה. המודל שימש לבדיקה כיצד ולהיכן יש להגיע בעת הניתוח להסרת החוליה הנגועה בגידול, ולהשתלת החוליה החדשה במקומה. בהמשך הדגם אִפשר ליצור את השתל בהדפסה. זאת הפעם הראשונה בעולם שבוצעה פרוצדורה כזאת בהצלחה, והיא מבשרת על עידן חדש בטיפול בחולים מן הסוג הזה. כי מציון תצא החוכמה.
חלק גדול מהפגיעות בעמוד השדרה נובעות כתוצאה מתאונות דרכים. חברי ועדת המשנה לבטיחות בדרכים של ועדת הכלכלה בכנסת החליטו לעשות מעשה. הם ערכו ביקור בבית לוינשטיין כדי לגבש המלצות לתוכניות למניעת תאונות. חברי הכנסת ביקרו במכוני השיקום, ונחשפו לטכנולוגיות מתקדמות כמו שימוש במציאות מדומה לשם ריפוי הנכים. בעקבות הביקור עלתה הצעה לחייב בני נוער לקראת קבלת רישיון נהיגה לעבור סדנה בבית לוינשטיין, הכוללת מפגש עם נפגעי תאונות, כדי להגביר את המודעות לסכנות שבתאונות הדרכים. אין כמו מראה עיניים ומשמע האוזן.
מחירה של העצלנות
אחת המחלות הכרוניות שבאה לידי ביטוי כבר בילדות היא האסתמה, מחלת ריאות כרונית. מחקר אירופי חדש שפורסם, שסקר 65 אלף ילדים בני חמש עד שבע, מצא כי קיים קשר בין ניתוח קיסרי אלקטיבי לאסתמה בילדות. לי זה נשמע די ברור – לא היה פה עמל של דרך, ולכן התינוק לא השלים את התפתחותו עד הסוף. המעבר המפרך דרך תעלת הלידה חשוב מעין כמוהו. החיכוך בזמן המסע בתעלת החיים הזאת הוא אשר בונה את החוסן ואת החסינות. תינוק שלא נחשף לטרדות המסע, ונשלף בן רגע – חסרה בו עמידות. במקרה של ניתוח קיסרי דחוף העובר עבר בדרך כלל חלק מהמסע ונתקע בשלב מסוים בתעלת הלידה, ואילו בניתוח אלקטיבי – מתוכנן מראש – הוחלט לשלוף אותו מבלי שהוא השקיע עמל של דרך, של מסע. הדבר פוגע בחוסנם של חלק מהתינוקות הללו, ומביא אצל חלקם למחלת האסטמה. כדי להפיח אוויר צח בנשמה, כדי לנשום את ההוויה באופן מדויק, צריך עמל. הרבה עמל.
בוודאי ישנם גם הסברים הקשורים להתפתחות התפקוד הריאתי מיד לאחר הלידה עם יציאת הראש, אבל נוח לי להלביש על תופעה זו גם ממד רוחני-חינוכי… אני הרי חובבת ארכיאולוגיה, כבר אמרנו.