אנורקסיה

בתחילת הפרשה מתואר מצב של שנות רעב. הרעב משנה סדרי בראשית: מצרים השׂבעה הופכת למרכז העולם, וכמעט כמו בדברי הפתיחה להגדה של פסח 'הא לחמא עניא…כל דכפין ייתי ויאכל'. אבותינו שחיו בארץ ישראל בעידן של רעב כבד ירדו ל'ארעא דמצרים' כדי שיהיה להם לחם לאכול בשעה שהם 'כל דכפין', כשהם מאוד מקווים לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל'. אבל הם לא זכו לזה ונשארו במצרים למשך שנים רבות, ובקשו כל שנה 'לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין', עד שריחם הקב"ה והוציא את אבותינו ממצרים לאחר שנות עבדות וסבל…
את הסיפור הזה אנחנו מכירים. קשה לדמיין מצב של רעב בשנים הטובות שאנו חיים בהם, בחברת שפע, ב'שפיץ' של העולם השבע. אבל קיימת תופעה של רעב, גם אצלנו, במשפחות שסביבנו. מדובר בהפרעת אכילה שנקראת 'אנורקסיה', ומתגלה בעיקר אצל בנות בצעירותן אבל גם אצל בנים והיא עלולה גם להתלוות לחיים הבוגרים. עקב שיבוש ביחס האדם לגופו ולמראהו, נכנס האדם, הנערה בדרך כלל, למצב של הרעבה עצמית, ולחוסר אפשרות לבלום את הרכבת הדוהרת. ולעיתים זה מסתיים גם במוות.
יתכן שהקישור שלנו לעולם המערבי על כל מרכיביו מעצים את השאיפות סביב האשליה של 'שלמות' חיצונית ומוחצנת. בכלל, הדור הצעיר היום מחפש שלמות בכל הרבדים, ויש לעיתים לדרוש אותה לשבח, גם אם לעיתים לגנאי. כל הורה או מחנך יעיד שהנוער של היום מעמיק יותר בתחומים רבים, מחפש את האמת הפנימית שלו ולא מוותר על תשובות שמתקבלות באוזניו. ובכל זאת, פה מדובר בחיקוי של דפוסים שליליים ומסוכנים.
לפני שנים מספר התקבלה הצעת חוק להגביל את מידת הרזון המותרת לנערות העוסקות במשחק ובדוגמנות. זאת כדי להגן על בריאותן הנפשית והגופנית של כלל בנות הנוער. התקשורת בכוחה האדיר, משפיעה על תודעת דימוי הגוף ומטמיעה את הנחת היסוד ש'רזה זה יפה', ולעיתים אף רזה מאוד… חברות הפרסום מזמינות מחקרים מעמיקים כדי לתהות אחר הפסיכולוגיה של הצרכן, כולל מעקב אחר תנועות עיניו בזמן הצפיה בפרסומות, והן מצליחות למשוך את הציבור לכיוון שלהן. כך בנות בגיל ההתבגרות נלכדות ברשת התעתוע.
אנורקסיה זאת מחלה קשה ומסוכנת. יש ביטויים שונים של הפרעות אכילה, כולל בולימיה – דחיסת אוכל והקאתו, ועוד. כרופאה או כאמא, המציאות של ילדה שהולכת ונמסה מול עינינו – קשה מנשוא. הבנת הבעייתיות העומדת מאחורי תופעה זו יכולה אולי להאיר את עינינו לגבי פעולות מנע מערכתיות למחלה קשה זו. במקום עיסוק בכיבוי שריפות, שזו הגישה הרווחת. נדרשת גישה מולטי-דיסיפלינרית הכוללת אנשי מקצוע מגוונים: רופאי ילדים, תזונאים, פסיכולוגים, פסיכיאטריים, רפואת נשים, ועוד כדי 'לנצח' את הילדה הלכודה במערבולת האנורקסיה.
כשאני פוגשת נערה בגיל ההתבגרות, תשעים אחוז מהמפגש יופנו להעצמת דימוי הגוף שלה. עם הכלים האלה, היא תצעד אל תוך נשיות בריאה, בטוחה בעצמה. וכשאשה מרגישה מיליון דולר, ומרבה לחייך, היא תמיד תראה יפה, כי אין דבר שבכוחו ליפות אשה, יותר מחיוך.