לפעמים פונה זוג עם מספר ילדים למרפאת פריון. מסתבר שמה שקרה בקלות עד כה, פתאום מתעכב. הם נבוכים ותמהים איך יתכן שזה לא קורה. מה שהם לא יודעים הוא שבעצם מה שהתרחש עד כה היה תהליך על-טבעי. היריון הוא בעצם צבר של ניסים ענקיים. ביצית תקינה חורגת בעיתוי מדויק וממתינה בחצוצרה. באותה העת, הזירעונים נעים בזריזות בריכוז משובח, וזרעון אחד תקין נפגש עם הביצית בחצוצרה כך מתרחשת הפרייה, וחלוקה, ועוד חלוקה, ועוד. בהמשך ישנה השתרשות ברירית רחם, שמסכימה בטובה לארח את הביצית המופרית, ומאפשרת את התפתחות ההיריון
בכינוסים ביו-לאומיים, כשאנחנו מציגים מקרה של אישה בת 35 נשואה פלוס 6 עם אי פריון שניוני, תמהים הקולגות שלנו, רופאי הפריון. הרי מבחינתם, אין זה נחשב אי פריון. אבל אני חולקת על הגישה הזאת. אם הזוג רוצה עוד ילד, והם מספיק צעירים, והם לא מצליחים להרות, אז למה לא לעזור להם? מספר הילדים שיש בבית הוא לחלוטין לא רלוונטי. מה שכן רלוונטי הוא גיל האישה, ולמה גיל האישה כל כך משמעותי?
סביב גיל 35 נשים רבות מתקשות בכניסה להריון. הסיבה היא שלמרות ההתפתחות העצומה בטיפולי פריון, לא חל שינוי בעובדה הבסיסית שהשעון הביולוגי של האישה ממשיך לתקתק, ותקופת הפוריות מוגבלת. השיא במספר הביציות הוא בשחלות של העוברית בשבוע 20 לחיים העובריים. לאחר מכן התינוקת נולדת עם מיליון הביציות, אולם עד גיל הפריון נותרות כ-300,000 ביציות, שישרתו אותה במשך ארבעים שנה, עד להפסקה הסופית של מחזור הווסת.
האם פוריות הגבר דועכת אף היא עם השנים? אין הוכחות חד-משמעיות לגבי דעיכה מוחלטת בגיל מסוים. אך האמת היא שקשה לבדוק פריון בגיל זה, הרי כמה גברים קשישים נשואים לנשים בגיל הפריון? אומנם החפץ חיים הוליד בגיל שבעים, וכך גם הנציב מוולוז'ין. אך בכל אופן, על פי הספרות הרפואית שיש בידינו, ניתן לומר שקיימת דעיכה באיכות הזרע מעל גיל 53, ובמקביל קיימות יותר הפרעות כרומוזומליות ותסמונות שונות אצל תינוקות שנולדו לאבות מעל גיל זה.
אז איך ניגשים למקרה של אי פריון שניוני באישה בשנות השלושים המוקדמות לחייה? מתחילים עם בדיקות דם הורמונליות פשוטות. בודקים פרופיל הורמונלי מחזורי כדי לצפות בעליות ובירידות של ההורמונים הנשיים ואולי גם מעקב זקיקים. אבל אם בתשאול נשמע שהאישה עברה ניתוח קיסרי בלידה האחרונה או הפילה לאחרונה, או חוותה דלקת ברחם לאחר הלידה, נפנה לבירור מכני, קרי- בדיקת הרחם והחצוצרות.
אחד הגורמים השכיחים לעקרות משנית הוא הגורם המכני, שעשוי להיווצר בעקבות דלקות באגן המתפתחות לאחר לידות בניתוח קיסרי, הפלות, הפסקות היריון, דלקות ברחם וניתוחים באגן. יש לציין שהפלה מלאכותית שעברה האישה בעבר היא הסיבה השכיחה ביותר בימינו לעקרות מכנית, זאת כתוצאה מהיווצרות הידבקויות בחלל הרחם או החצוצרות. בנוסף, לעיתים קרובות מתפתחת אי ספיקה של צוואר הרחם בגלל הרחבה מכנית של הצוואר בזמן הפסקת ההיריון, שאינה גורמת לאי-פריון כי אם להפלות מוקדמות, שמתחילות בפתיחת צוואר שקטה ללא התכווצויות, או בירידת מים ללא התכווצויות רחמיות. הפתרון למניעת אי-ספיקת צוואר הרחם הוא תפירת צוואר הרחם במהלך תחילת השליש השני להיריון.
כדי לשלול גורם מכני לאי פריון, נבצע הדמיה של הרחם והחצוצרות באמצעות צילום רחם או הידרוסונוגרפיה- אולטרסאונד. נבצע זאת עם הזלפת חומר נוזלי, שהוא עדיף כי הוא חוסך את הקרינה הקיימת בצילום הרחם וגם גורם לפחות דם נרתיקי.
בשלב מסוים נבדוק גם את האיש. כמחצית מהעיכובים בפריון קשורים אליו, דווקא. הבלבול נוצר בגלל שהמערכת שלו שקטה. יכול להיות גבר חסון ובריא ומתפקד שזרעו איבד את תפקודו ללא כל סממן חיצוני לדבר.
אמנם הבירור עלול להיות מעט מייגע, אבל מה שבטוח הוא שזוג שעובר את המסע הזה ניחן בהכרת הטוב ושמחת הלב אודות הניסים שנמים את שנתם בחדר הילדים.
פורסם במקור ראשון