אימהות בצל הסבתאות

חדווה חגגה יום הולדת 39. היא נושקת לעשור הרביעי לחייה. בעגלה, שידעה ימים טובים יותר, יושב ילד שמנמן ומנומש. קמטוטים עדינים בזוויות עיניה מעידים כאלף עדים על כך שגם רחמה ובריאותה הכללית ידעו ימים טובים יותר. כעת היא יושבת מולי במרפאה ומתחננת – 'דוקטור, רק עוד תינוק אחד', היא פותחת בקול תחנונים ממש. 'אֵפי כבר גדול נורא, כמעט בן שלוש'…
'ד"ר, הפסקתי להניק אותו לפני שישה חודשים'. חיוך מאיר את פניה הצנומות. 'תני לי קצת הורמונים והם כבר יעשו את העבודה'. היא מרצינה. 'אני לא יכולה להישאר עם ידיים ריקות'… ואני מהרהרת בליבי – אולי הכוונה היא לרחם הריק, כי ידיה דווקא מלאות… ברגע זה היא מרימה את אֵפי בשתי ידיה ומרכיבה אותו על ברכיה הדקיקות.

מה היא בעצם מבקשת? פעיות רכות, לחיים קטיפתיות. בטן טופחת, מבצבצת קמעה קמעה, אורות הלידה הגואלת, העולל שמלופף סביב חיקה נושא עיניים בטוחות, פעימות ליבו מרצדות, מתלכדות בהרמוניה עם הלמות ליבה.

'בטח את תביני אותי, דוקטור חנה, אני רוצה להמשיך להיות אמא'… מה? אני מבינה שהיא חשה שאם תפסיק ללדת כאילו כתר האימהות ניטל ממנה, כמו דמתה לפרפר המשי שמת לאחר שהטיל ביצים… אֵפי נע באי נוחות – אולי הוא צופה בדאגה את הבאות – יורש עצר מחליף בדרך..

אך שלב ההריונות והלידות הוא שלב טרומי לעניין האמיתי. זו תקופה רומנטית, תקופה של שעשוע בר-חלוף. עוד ממתינה לה בכל תפארתה האימהות הבשלה – המצמיחה. עוד מעט היא תצטרך לדעת איך להכיל 'שור' מתבגר, שמנגח בקרניו המחודדות. זוהי חכמת-העל של אימהות בוגרת, זורעת ומאמינה בכוחו של הצמח להצמיח פירות מתוקים, מבלי לפחד מדרך ארוכה… בדורות עברו, נשים רבות לא זכו לאימהות ארוכת ימים, ואילו היום, תוחלת חיי האישה בארץ נעה סביב שמונים שנים בממוצע, כך שהאימהות תלווה אותך כל עוד נשמה באפך עוד הרבה שנים…

הריון ולידה בגיל מתקדם [הכוונה היא סביב גיל ארבעים] דורשים התייחסות מיוחדת. רפואית – ישנם יותר סיכונים אימהיים הקשורים ליתר לחץ דם אימהי, מצגים פתלוגיים, היפרדות שליה, סוכרת הריונית, ואפילו מחלות לב. בנוסף, הסיכון למומים עובריים עולים בטור הנדסי כאשר האשה מתקרבת לגיל 40.
ואילו מהפן החינוכי, אין לי ספק שהורים מבוגרים הם הורים טובים יותר. הם צברו ניסיון חיים והוכיחו יציבות זוגית, ובניגוד להורים צעירים, הם כבר לא לומדים על הורות וזוגיות על גבו של הבכור. זוגות בוגרים הם בדרך כלל מבוססים יותר ופנויים יותר לילדיהם, הם חדלו כבר מלהתרוצץ בין לימודים לפרנסה.

האם להורים ישנם כוחות נפש לטפח ילד שנולד לאחר כל כך הרבה שנות פז"ם בטיפוח ילדים? ואולי קצת התעייפו?… האמת היא שהאחים הגדולים הם לא פחות חשובים בחינוך האח הקטן, אם לא יותר. הם השותפים למסע החיים, ודרכם לומד הילד להשחיז את כישוריו החברתיים: אחריות, סובלנות, אמון, הכלה, בטחון והערכה עצמית.. רק בין אחרים הוא יוכל ללמוד איך נכון להביע אכזבה, תסכול, וחוסר אונים. מחקרים מראים כי ההתפתחות הפסיכולוגית והתגבשות הזהות העצמית שלנו תלויה מאוד באינטראקציה המתרחשת בין האחים, ובמקום הסידורי שלנו במשפחה.

ויש אפילו יתרונות בריאותיות לאם המבוגרת… ישנם מחקרים המצביעים על כך שלידה בגיל מבוגר מצעירה את רקמותיה של האישה. כנראה שקיים מנגנון הקשור להצמחת כלי דם ועצבים בכל מערכות הגוף, שמושפע באופן חיובי מתהליך הלידה. קיימים זה מכבר פרסומים על כך שאורך חיי התא בגוף האישה הוולדנית המבוגרת ארוך יותר מאשר אצל נשים שפסקו מלדת באופן טבעי בגיל צעיר יותר; במילים אחרות: עצם קיומה של פוריות טבעית בגיל מבוגר עשויה להצביע על תוחלת חיים צפויה ארוכה יותר.
אני מישירה מבט לחדווה, שבינתיים הניחה את אֵפי הרדום בעגלה. השיחה בינינו לא ריתקה אותו במיוחד כנראה… אני מבינה לליבה. הרצון להוסיף חיים הוא אל-מותי. נלך בעדינות. בא בחשבון לקבל טיפול תרופתי להשריית הריון רק אם יש סיכוי להועיל מבלי לסכן אותה. אני מציירת לה גרפים על סיכונים מול סיכויים. אבל בסופו של יום – הכול תלוי בשותף השלישי, רבש"ע. אני רק שליחה…