admin
אני בחדר לידה אחרי לידה – תשושה אך מרוצה. ב"ה נולד תינוק חמוד, הרגע לקחו אותו ממני למחלקת תינוקות. והנה נשמעת קריאה לחוצה מהמיילדת אחראית המשמרת: "בנות, אתן מוציאות את הדוקטור ליולדות? כבר עברו שעתיים וחדר לידה מתפוצץ! קחו אותה למחלקת יולדות"! מיד אני מובלת, אחר כבוד, על ידי מילדת חביבה במסדרונות בית החולים על מיטה ניידת שחורקת וקופצת כל הדרך, וסביבי נשים מופתעות שמביטות עלי בסקרנות [לפחות כך לי נדמה לי].
ואז אני גומלת בליבי שבלידה הבאה אעדיף להיות מובלת בכיסא גלגלים, ולחסוך את המבטים המביכים האלו. לאחר הלידות זכיתי תמיד בהתרוממות רוח כזו, שכבר חשבתי על הלידה הבאה, ב"ה. אולי אהיה פטורה מקרבן חטאת יולדת כשיבנה בית המקדש במהרה?… אגב, בעיני רוחי אני רואה את עצמי יושבת במרפאתי הסמוכה לבית המקדש, ומקבלת נשים ומסייעת להן להיטהר, כדי שתוכלנה להיכנס למקדש. האם יש חלום מתוק מזה?
במרפאתי אני נוהגת, כמקובל, להסביר באופן מפורט על כל בדיקה או פרוצדורה שאני מפנה אליה, על מנת לתת הכנה נפשית לאשה. פעמים רבות אני נשאלת על ידי האשה: 'תגידי לי דוקטור, זה כואב?' ואז מנהגי לענות לה: את הפרוצדורה הזו טרם עברתי בעצמי, לכן קשה לי לענות לך… אבל יש לא מעט חוויות בתחום עבודתי שזכיתי לחוות כאשה במשך שנות חיי הארוכים. אחת מהן היא הניתוח במהלך הריוני החמישי [זוכרים את 'ילד הניסים'?]. לא אשכח את החוויה הקשה שחוויתי כשכמה ימים אחר הניתוח כשבתנועה חדה, חסרת רחמים, הורידו לי את הפלסטר מהבטן… הכאב היה נורא. שלא לדבר על בעלי היקר שבכל ביקור הצחיק אותי שוב ושוב, כשכל צחקוק גורם לי כאבי תופת…
לעומתי – בעלי דווקא נהנה מאוד להיות מטופל בבית חולים. לפני כשנה הוא אושפז (בפעם הראשונה בחייו) לניתוח קטן בברך, והוא הפך את יום האישפוז לחוויה מצחיקה ומרעננת. הוא תיעד במצלמה כל שלב של ההכנה, ובעיקר נהנה מדמותו לבושת הפיג'מה של בית החולים כולל הכובע של חדר ניתוח. הצחיק אותו סניטר מבוגר שיגע להוביל אותו במיטה הניידת לחדר הניתוח בדרכים עקלקלות בתוך מסדרונות בית החולים למרות שיכל ללכת רגלית (אלו הם הכללים), ובכל שלב ושלב הוא התעניין במיכשור ובציוד ובבדיקות השונות, כשהכל מאוכסן במצלמה הביתית. בקיצור – פציינט אידיאלי…
ומה קורה לאחר ניתוח קיסרי? עוד בימי התלמוד מוזכר המושג "יוצא דופן", ויש אף דיון על "הבא אחריו" – דהיינו מועלית אפשרות שהאשה היולדת תישאר בחיים לאחר הניתוח ועוד תוסיף ללדת הלאה – דבר לא מובן כלל למי שמתבונן בידע הרפואי הדל בנושא הטיפול בפצע ובזיהומים שהיה קיים בימים אלו. הסיבות לביצוע ניתוח קיסרי מתחלקות לסיבות אמהיות, סיבות עובריות, וסיבות שלייתיות. לאחר לידה בניתוח קיסרי התמונה שונה בהחלט מהחוויה שלאחר לידה רגילה. ניתוח בטן הוא חוויה קשה ליולדת. היא מוגבלת בתנועה לזמן ממושך עקב הניתוח (השפעות ההרדמה, הקטטר, האינפוזיה, צלקת כואבת), ולכן היא מוגבלת בתנועה וקשה לה לבקר את הרך הנולד לפי נטיית לבה, ו'לתקשר' אתו או לטפל בו ברציפות כשהוא נשאר לידה – וזו תופעה שהולכת ותופסת תאוצה אצל הנשים הצעירות היום. דרך אגב, אני מודה שהמנהג החדש הזה מופלא בעיני; פעם פניתי לבתי הגדולה, חסידת השיטה, בתמיהה: 'הרי תזכי לטפל בתינוק שנים רבות, לא כדאי שתאגרי כוחות כמה ימים?' והיא ענתה: 'אמאלה, זו חוויה שלא תחזור. כך אני מתחברת חיבור עמוק לתינוק שלי'…
ישנה טענה שההתחברות [מילה מאד מאד מרכזית בלקסיקון של הדור הצעיר היום] לתינוק נפגמת בעקבות ניתוח עקב הניתוק המלאכותי שנוצר בין האם לעובר, בניגוד לחוויית הלידה הנרתיקית שבה העובר מוגש לחיק אמו מיד בתום לידתו [בשלב השני של הלידה] עוד לפני יציאת השליה. בניתוח שמתבצע בהרדמה אפידורלית מתאפשר קשר עין ואוזן עם התינוק [שמיעת הבכי הראשון וצפיה בתינוק שבידי המיילדת], אבל כמובן שקיים פער גדול בין חוויות אלו.
ההתאוששות מניתוח קיסרי עורכת זמן רב. האשה נדרשת למנוחה, להימנעות מנשיאת דברים כבדים, ולביקורת רפואית. לעיתים קיים כאב באזור הצלקת, ונדרשת התייחסות לדבר.
פעמים רבות פונה אשה שמוטרדת מאד לגבי העתיד המיילדותי שלה בעקבות הניתוח – האם הוא ישליך על הלידות הבאות שתהיינה בהכרח בניתוח?האם זה יגביל את מספר הילדים שהיא תוכל להביא לעולם? חשוב להדגיש שתמונת המצב בנושא זה השתנתה מאוד בשנים האחרונות. בעבר היתה קביעה שאשה שילדה בלידה קיסרית תצטרך ללדת רק בלידות קיסריות אך מזה כעשרים שנה שהמיתוס הזה השתנה, הרבה בעקבות ספרות שהצטברה לאחר סקירת המצב בחדרי הלידה בארצנו. איך זה התחיל?בבתי החולים בירושלים ובמרכז שמשרתות את האוכלוסיה החרדית,פנו לא מעט נשים שובבות וחכמולוגיות עם צעבר של ניתוח קיסרי כשאת הפרט הזה הם הסתירו מהצוות.והן ניגשו ללידה רגילה,והכל התרחש כשורה.ראו מה טוב,והתופעה תפסה תאוצה,ולאט לאט הצטברה ספרות ונסיון שהצדיקו את המהלך הלכאורה לא אחראי שלהן. ואכן כך , לעיתים, נבנית ספרות מקצועית. ומסתבר שניתן לאפשר ניסיון ללידה נרתיקית [תחת השגחה צמודה של גינקולוג בכיר] לאחר ניתוח קיסרי אחד ולעיתים גם לאחר שני ניתוחים קיסריים, כמובן כתלות בסיבה לניתוח, לצורת הצלקת, ולעוד גורמים רבים.
לאחר מספר ניתוחים קיסריים, ישנו חשש לסיבוכים שליתיים ורחמיים מספר הניתוחים שיתאפשר ותלוי בגורמים רבים, ביניהם – הרקמה הצלקתית של האשה הספציפית, כושר הריפוי הטבעי של הצלקת, מיומנות המנתח, ובעיקר – סייעתא דשמייא! ישנם מקרים מיוחדים בהם יתאפשרו אף שישה ושבעה ניתוחים, אך הדבר נתון לשיקול דעת מאוד מורכב של המנתח על סמך הנתונים שפרושים לפניו. ובעיקר,כמו בכל נושא, יש להרבות בתפילה.