תקופת 'משכב הלידה', הזמן שלוקח ליולדת לחזור לאיתנה, אורכת כשישה שבועות מהלידה ויותר (יש שלפי הגדרותיהם אורכת תקופה זו עד לשישה חודשים!). בתקופה זו חלה התאוששות איטית של כל מערכות הגוף, שבמשך חודשים רבים התגייסו במלוא כוחם לקראת ההריון והלידה – שהיא נקודת השיא המיוחלת. לאט לאט חוזר הגוף לתיפקודו הרגיל ולפעילותו הנינוחה.
הרחם עובר בתקופה זו תהליך של התכווצות: בסוף תקופת ההריון שוקל הרחם עצמו (ללא העובר והשליה ומי השפיר) בערך ק"ג אחד, ותוך שישה שבועות הוא חוזר לגודלו שלפני ההריון – אבר קטן ששוקל כשמונים גרם בלבד (8%!). הרחם הקטֵן והולך, שמילא בתקופת ההריון חלק ניכר מחלל הבטן, מתכנס לתוך האגן במשך השבועות האלו; במקביל ההנקה מתחילה להתבסס, ושעות ההנקה נהיות מסודרות יותר.
אך מעל הכל – הנפש של היולדת עוברת תהפוכות סביב התנודות ההורמונליות הקורות בעקבות הלידה, עם הירידה החדה ברמות הורמוני השחלה – האסטרוגן והפרוגסטרון, בדיוק באותו מנגנון בו מתפתחת התסמונת הקדם-ויסתית. עלול להתפתח אצל היולדת תהליך הכולל דיכאון, חרדות, הפרעות בשינה וכד', אך חשוב לדעת שאלו הן תופעות פיסיולוגיות החולפות מעצמן עם הזמן. בתקופת ההנקה האשה קרובה מאוד מבחינה הורמונלית למצב הקיים בגיל המעבר – הורמוני המין מדוכאים ברמת יותרת המח עקב רמה גבוהה-יחסית של 'הורמון החלב' (פרולקטין), ולכן יתכנו גלי חום, יובש נרתיקי, הפרעות בשינה, ירידה בחשק המיני, דיכאון ועוד. הדברים האלו צפויים, וחשוב להיערך להם בהתאם.
קיימת חשיבות עליונה לשינה מסודרת של האם המניקה (כן – גם על חשבון הנקה מלאה!). אשה שישֵנה טוב בלילה ואוכלת באופן מסודר, עם סביבה אוהבת ותומכת – תעבור בדרך כלל תקופה זו בשביעות רצון ועם סיפוק רב. יש לאמץ שיטות הגיינת-שינה מתאימות, ולדעת לקבל עזרה מהסביבה (הבעל, הילדים הגדולים, ההורים והבייביסיטר…).
ולפני הכל – אני ממליצה בכל לשון שכל יולדת תהנה מכמה ימי הבראה באחד מבתי ההחלמה (המסובסדים!) ליולדות. התופעה הזו כבר כמעט מובנת-מאליה בציבור החרדי, ולא חדרה עדיין מספיק לציבור שלנו. אשה שאחרי כל לידה 'מתפנקת' כמה ימים עם תינוקה בבית החלמה ליולדות – יש בזה מצידה ומצד משפחתה גם אמירה: אני חשובה לעצמי ולמשפחתי, בלידת התינוק עשיתי מעשה גדול, וחשוב שאשקיע גם בעצמי למען גידול משפחה גדולה ובריאה. מנסיון – השהות בבית החלמה ליולדות היא חוויה מאוד מאוד נעימה. נסו!