אנו חיים על קליפת קרום כדור הארץ, ולמרות שנראה שהקרקע יציבה מתחת לרגלינו – אך לא תמיד הדבר כך, לא גאולוגית וגם לא רוחנית, וכל ההיסטוריה שזורה אסונות נוראים שקרו כאשר אירע רעש אדמה, בתים התמוטטו ורבים נפגעו.
העונש על קורח ועדתו היה חמור: הוא נבלע באדמה והארץ כיסתה עליו והוא אבד לעד מתוך הקהל.
במקרים אלו יתכן מות מחנק בעקבות חוסר האפשרות לנשום בגלל הלחץ והדוחק באזור הנפילה, או בגלל הכיסוי אחרי הנפילה ע"י אדמה או בוץ .
לצערנו באסון מירון בשנה שעברה אירעו בדיוק הדברים האלו, מות מחבלה ומות מחנק בעקבות נפילת מאות גברים בכל הגילים זה על זה. מבחינה רפואית במקרים מצערים כגון אלו, הגישה היא קודם כל מניעה – לדאוג למקומות מעבר ושהות שאין בהם חשש ללחץ וחנק כמו באסון מירון.
התרחשויות דומות עלולות לבוא עלינו בעקבות נזקי רעידת אדמה .אנחנו נמצאים על קו השבר הסורי אפריקני כך שעלולה להתרחש עלינו רעידת אדמה חס ושלום בכל יום.
הדרך להתכונן הוא על ידי פיקוח על בנייה מתאימה לעמידות מפני אסון כזה מצד הרשויות, ושינון כללי הבטיחות וכללי ההתנהגות בזמן רעידת אדמה לכל בני הבית מהצד של האדם הפרטי.
בפיגוע המוני כללי ,ההלכה הקשורים להצלה משתנים. קיימת מצוה מהתורה להציל כל יהודי שנמצא בסכנה, על פי הפסוק 'לא תעמוד על דם רעך'. השאלה היא מהם סדרי הקדימויות בהצלה כאשר נפגעים רבים נמצאים לפנינו, ואין אפשרות לטפל בכולם יחד. חז"ל קובעים סדרי קדימויות בהצלה.
בהתאם לעקרונות אלו נקבע שכהן קודם למי שאינו כהן, גבר קודם לאשה, פיקח קודם לשוטה, ותלמיד חכם קודם לעם הארץ. קריטריון נוסף הוא קירבת המשפחה למציל – בעל-אישה, אב-אם, בן-בת, אח-אחות, כאשר לגבי המציל עצמו הצלת עצמו קודמת להצלת כולם על פי הכלל 'חייך קודמים'.
קריטריון חשוב נוסף הוא הקרבה הפיסית – כל הקרוב אל המציל קודם בהצלה, שהרי המציל שעומד קרוב למישהו שחייו בסכנה כבר התחייב להצילו, והוא אינו רשאי לנטוש עכשיו את מי שהוא עוסק במצות הטיפול בו, אלא אם כן מדובר במקרה של פקוח נפש כאשר הניצול הראשון אינו במצב של סכנה.
קיימים חילוקי דעות לגבי המקרים הרבים שבהם הנפגעים השונים הם בעלי קריטריונים משולבים וסותרים. אולם ברוב המקרים גוברת על קריטריונים אלו הקביעה, שמי שהסיכוי להצילו גדול יותר – קודם להצלה למי שספק אם הטיפול יועיל לו; שמי שיש להניח שהצלתו תהיה לחיים ארוכים – קודם למי שהצלתו תהיה כנראה רק ל'חיי שעה' [פחות מי"ב חודש]; שמי שבוודאי-מסוכן קודם למי שספק-מסוכן, וכן הלאה.
כמו כן, בהתאם לאמור לעיל, מי שכבר הוחל הטיפול בו, גם אם לא בהתאם לכללים, אין רשות להפסיק את הטיפול בו אלא אם כן מדובר על הצלת חיים של נפגע אחר. רק כאשר הנתונים שווים ו'סטריליים' חוזרים לרשימת הקדימויות הראשונה.
באופן מעשי, בחיי היום יום בחדרי מיון ומרפאות שונות לרפואה דחופה, לא ניתן לאכוף את כללי ההלכה. לא נטפל במטופל כי שמו כהן לפני מטופל שהגיע לפניו ושמו ישראל. כך גם לא נקדים טיפול בתינוק עם סרט כחול השזור סביב פרק כף ידו לתינוקת עם סרט ורוד. ויש צורך גדול לשנות מפני דרכי שלום לגבי טיפול במי שאינם יהודים ללא משוא פנים.