צעירות לנצח

האמבריולוגית השקופה. לאמבריולוגית ביחידת ההפריה החוץ־גופית אין חלוק של רופא או סטטוסקופ שתלוי באלגנטיות סביב הצוואר. שגרת יומה כוללת כעשר שעות של עבודה אינטנסיבית, מדויקת ומקצועית מול צלוחיות ומיקרוסקופים ואינקובטורים. היא נמצאת מאחורי הקלעים, בלי הילה של מי ששותפה לבריאת חיים חדשים, וזוגות רבים אינם מודעים לעבודה הסיזיפית שהיא מתמסרת אליה למענם. בעולם כבר נולדו מיליוני ילדים בריאים, נבונים ומוצלחים מהפריה חוץ־גופית. מאחורי כל זוג מאושר שזוכה לחבוק ילד בעקבות טיפולי פריון מתקדמים עומדת אישה שקופה, שהעוברים שהיא מטפלת בהם נמצאים בתנאי קירור, אך ליבה מלא חום. לצידה עומדת המשגיחה של מכון פוע"ה, ליתר ביטחון. ואולי בפעם הבא שתעברו דרך דלתה של יחידת הפריון, תחשבו גם על האמבריולוגית.

ואולם, לפעמים הפנים שלנו גלויות מדי. לפני שנים רבות, עיתון למורים ערך איתי ריאיון מצולם. היה נחמד מאוד, אבל כשהגיע הגיליון לביתי כמעט התעלפתי, משום שהפנים שלי היו מרוחות על השער. לזה לא נתתי את הסכמתי! בתקופה ההיא היה הדבר מאוד לא צנוע בעיניי (בינתיים התרגלתי להצטלם, ויש המון רבניות צדיקות וטובות שנוהגות כך, אילנות גבוהים להיתלות בהם). ביקשתי אז מהמערכת לעשות משהו בנידון, והם עשו. בגיליון הבא הופיעה התנצלות על הופעת התמונה שלי בשער – ואל ההתנצלות צורפה עוד תמונה…

העובר הוא סוד. אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. גם בתהליך הגאולה הארוך שאנו בעיצומו רב המכוסה על הגלוי. כך נולד המלך המשיח ממעשה לוט ובתו, ממעשה תמר ויהודה, מהחיבור בין רות המואבייה לבועז שגאל אותה מאלמנותה ומעקרותה, הכול בכיסויים ובדרכים פתלתלות. וכך גם בגאולה הפרטית. בנושאים הקשורים לילודה חשובה הדיסקרטיות. רבים משתדלים שלא להשיב לשאלה כמה ילדים או נכדים יש להם, כי אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. גם אני משתדלת מאוד שלא לנדב אינפורמציה על מספר הילדים והנכדים שיש לנו, אבל ד"ר גוגל מגלה הכול.

יש אפילו פוסקים חשובים שממליצים לא לבצע בדיקות מנע ולא אולטרסאונד בזמן ההיריון, כדי להשאיר את הכול בגדר סוד. זו אינה הדעה המקובלת, חיוני לבצע בדיקות אולטרסאונד בזמנים הנכונים, אך גם לאחר הבדיקה העובר נשאר כעצמים בבטן המלאה ורב בו הנסתר על הגלוי, ומפתח חיה בידי ריבונו של עולם בלבד. גם לאחר שנולד הילד, מה אנחנו יודעים עליו? איך הוא יתפתח ומה תהיה האות המיוחדת שלו בעולם? הכול עלום ומכוסה.

להיות פה לרווקות. ויש לא מעט מטופלים שמתביישים בעצם היותם מאותגרי פריון. זה בוודאי לא מוצדק, משום שאין זה באשמתם. אך בתוכם יש תת־אוכלוסייה שמרגישה אשמה, אלה הן הרווקות ואנחנו צריכים להיות להן לפה. צריך לדבר בקול על הנושא הזה, ובשיא הרגישות, וזאת כדי לקדם אותו ולעזור בהקמת משפחות. לפני יותר מעשרים שנה, ואני בהיריון עם בן הזקונים, הייתי חברה בוועדה ציבורית מקצועית לחקיקת החוק שהסדיר את עניין תרומת הביציות. ניהלנו עשרות ישיבות במשך כשנה כדי לנסח חוק שיאפשר לנשים שהחמיצו את חלון הפוריות שלהן להרות מביציות של תורמת יהודייה. במרכז הדיונים עמד המאזן בין זכויותיה של התורמת הצעירה לאלו של הנתרמת המבוגרת יותר. היו שאלות בנוגע לטובת הילד שנולד לאם מבוגרת, נזקים אפשריים שיסב התהליך לתורמת, ההשפעה על החברה, וכמובן גם דילמות הלכתיות בעיקר בשאלה מי היא האם ההלכתית, סוגיות שהתחדדו לאחרונה עם פרשת החלפת העוברים באסותא.

בינתיים התפתחה טכנולוגיה שייתרה במקרים רבים את הצורך בתרומת ביצית. בשנת 2011 למניינם חוקק חוק שימור פריון המאפשר לרווקות בגיל שבין 30 ל־41 להקפיא ביציות כדי לא להזדקק לתרומת ביצית בעתיד. כחצי שנה אחר כך הוזמנתי לדיון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת בראשות חברת הכנסת דאז רונית תירוש, שכותרתו הייתה מודעות הנשים לפוריותן. השתתפתי בוועדה זו ביחד עם חברתי פרופסור רונית קוכמן ז"ל, מומחית לפריון, שעתיד מבטיח היה צפוי לה. רונית נפטרה באופן פתאומי לפני כמה שנים, ובמותה נתרמו שבעה איברים שהצילו חיים רבים. בדיון השתתפה גם חברת הכנסת דאז ד"ר רחל אדטו־לוי, שהייתה אחת הגינקולוגיות הבודדות בארץ בתקופה שבה התחלתי את ההתמחות (היום רוב המתמחים בגינקולוגיה הם נשים).

מסקנת הוועדה הייתה שחשוב לעודד אנשי חינוך ורפואה לתת מידע לנשים צעירות בכל דרך שהיא כדי שלא תחווינה החמצה בעתיד. הגדילה לעשות פרופסור קוכמן ז"ל, שביקרה בפאבים בתל אביב ודיברה עם בנות צעירות על הנושא. הייתה גם הצעה להוסיף במנשרים של הגלולות כמה מילים בנושא השעון ביולוגי, אבל היא נדחתה. גם האגודה הישראלית לחקר הפריון הוציאה חוברת בנושא הנגשת מידע על פריון לנשים. בשנת 2016 הגשנו, פרופסור קוכמן ז"ל ואני, כחברות במועצה הלאומית לבריאות האישה, בקשה להכללת שימור ביציות בסל התרופות, חרף העלות הגבוהה של הפרוצדורה, בקשה שנדחתה על הסף. גם הבקשות שהונחו בהמשך בפני הוועדה נדחו.

דרושים לוביסטים. מאז לא התקדם הרבה. מאות בודדות של בנות מגיעות מדי שנה לשערי צדק לשימור פריון, וזה לא מספיק. רק במגזר שלנו יש עשרות אלפי רווקות. אז איך מגבירים את המודעות לנושא? ואיך מסייעים לבנות בדאגה לעתידן? חסר לובי שייצג את הבנות היקרות האלה. כך הדברים עובדים. אם אין מישהו אינטרסנט שידחוף בכל הכוח, הדברים פשוט לא זזים. לאחרונה הקימה חברת הכנסת מיכל וולדיגר שדולה ייעודית לשימור פריון, במטרה לעזור לרווקות הרבות, וגם לאלמנות הטריות של המלחמה הארורה הזאת. הרי יש לא מעט אלמנות צעירות שתזדקקנה לתקופת הסתגלות עד שתהיינה מסוגלות להקים בית חדש, והקפאת ביציות מאפשרת להן להקפיא את הדאגה לזמן שעובר, עד לעת מצוא. את המעט הזה אפשר לעשות בשבילן, ולנסות לחסוך להן את הדאגה.

השבוע התקיים בכנסת כנס מקצועי בנושא שימור פריון שאליו הוזמנו אישי ציבור רבים, גופים חברתיים שעוסקים בתחום, אנשי מקצוע, ורווקות שהביאו את נקודת מבטן החשובה. ואומנם עוד ארוכה הדרך עד להתקדמות משמעותית בהגברת המודעות לנושא והנגשת התהליך באופן מיטבי, אבל אני יותר ויותר מאמינה בנאמר "יגעת ומצאת תאמין".