ערים?

השינה חשובה לא רק לרופאים, מחקרים מוכיחים כי היא יכולה להיות ממש מצילת חיים

פורסם בעיתון אתנחתא – בשבע | י"א תשרי תשע"ז

הסירים קודחים. אדים עבים מסתלסלים מעלה מעלה, שזורים בשרשרת לבנה אפרפרה.

הקדירות שרות שיר הלל. בליל ריחות מרקד בחלל החדר. תבלינים בשלל טעמים ניצבים בשורה מסודרת על השיש הבוהק, ירקות בצבעים מגוונים מונחים אחר כבוד בקערות ענקיות. הבלעבוסטע נעדרת, והבנות הגדולות לוקחות פיקוד, ואני רק מוזמנת לטעימות.

האיש אוהב שהבית הוא אקורדיון – פעם מתרחב, פעם מתכווץ. חג הסוכות מאפשר לנו לארח את גוזלינו ברחבות – הבנים מתכנסים לסוכה, ובסלון המיותם מתקיים שיח נשים מפנק על כוס קפה ומאפה. האמת היא שמזה ימים ימימה אנחנו מכינים גם סוכה זוגית מאחורי הבית, כך שבמהלך כל החג כיפת השמיים שזורת כוכבים מנצנצים פרושה כשמיכה בין ענפי הסכך גם מעל ראשי.

משבחת אני את העצלניות ברגל. האמת היא שהשינה רק מיטיבה עם המראה החיצוני שלנו, הנשים. זה גם הוכח מחקרית. נבחנו תמונות שונות של נשים, והן דורגו כאטרקטיביות בקורלציה ישירה עם שעות השינה להן זכו. ההסבר המשוער לכך הוא שבזמן השינה מתקיימת תחלופה של תאי עור הפנים, כך שהמראה הכללי שלך הופך רענן וזוהר.

ובכלל, השינה טובה לבריאות.

מכירים את כלל החמש? מי שישן פחות מחמש שעות בלילה נמצא בסיכון של פי חמישה להיות מעורב בתאונה. ומהכיוון השני: אחת מחמש תאונות נגרמת מחוסר שינה. אז אם תישני, גם תגבירי את הסיכוי שתגיעי בשלום לסוכה של הזוג הצעיר שלכם לחג.

מתברר שהשינה חשובה גם לרופאים. מה קורה כשהמרדים האדיב מוליך אותך בהינף שרביטו לתוך מרחב השינה? מסתבר שראשית כול, ומעל הכול, חשוב שהסנדלר לא ילך יחף. בדקי אם הוא עצמו לא סובל מחוסר שינה…

עבודה קנדית שבוצעה על ידי מרדימים, והתפרסה על פני חמש שנים, ניסתה לבדוק האם יש קשר בין הסיכון לחולה המנותח ובין זמן הגעתו לטיפול. נמצא שחולים שהגיעו לניתוח בלילה היו בסיכון של פי 2.2 למות לעומת חולים שהגיעו בשעות היום. וכן פציינטים שהגיעו במשמרת אחר הצהריים-ערב היו בסיכון של 1.4 למות מאלו שהגיעו בבוקר. הסברים אפשריים לכך הם עייפות המרדים התורן או הכירורג התורן, עומס בציוות בלילות, דחייה בהגשת הטיפול, ומצבו של החולה שהגיע בלילה מפני שאינו סובל דיחוי לבוקר.

מניסיוני רב השנים, אז הסתובבתי סהרורית במרחבי בית החולים בעיניים מזוגגות ובחשיבה מעופפת, ברור לי שהנתונים המוצגים הם רק קצה הקרחון של המציאות העגומה. כמה קשה לתפקד כאשר ניטלים ממך צרכים ביולוגיים בסיסיים כמו שינה רציפה, אכילה מזינה ומסודרת, מקלחת מרעננת, אוויר צח, חלון פתוח ורוגע.

מחיר ההכלה

אך פרט למחסור בשינה, ישנם מרכיבים נוספים שמאתגרים במיוחד במקצוע הרפואה. בעיקר הסבל והכאב שפוגשים אותנו בעבודתנו היומיומית. וזה שוחק. כמה שזה שוחק… את מערימה על כתפייך השמוטות את הגיבנת של האחר, כדי להקל עליו את המסע וליישר את כתפיו. ואט אט את מצמיחה לך גיבנת – של דאגה, של תפילה, של אחריות. וכך, לפעמים יש צורך לדברר את העומס הרגשי הכרוך בכך. תשעה קבין נטל המין היפה, ודאגה בלב אישה – תשיחנה. מחקרים מאששים שנשים שעובדות בתחום האונקולוגי מרגישות יותר בנוח להביע את עצמן בעקבות מוות של מטופל מאשר עמיתיהן הגברים. כמו כן מתברר שאונקולוגים הרגישו יותר בנוח להיפתח מול נשים, מאשר מול גברים. המיכל הנשי רצוף הקשבה וקבלה.

אבל לשיתוף יש מחיר. כך עולה ממחקר חדש שיצא מאוניברסיטת בן גוריון, שהתבסס על ראיונות אישיים עם מאתיים אונקולוגים, מישראל ומקנדה. הוא הוכיח כי רופאים גברים העוסקים בתחום האונקולוגיה חווים פחות שחיקה מקצועית לעומת רופאות העוסקות באותו התחום. זאת למרות שהגברים דווקא מדווחים יותר על מצוקה רגשית כתוצאה מהעבודה.

והנה, לאחרונה, נעשה צעד משמעותי להקלה על מצוקת המטופלות האונקולוגיות. מכשיר חדיש לקירור הקרקפת הוכנס לשימוש במרכז הרפואי שערי צדק, במטרה לסייע בהפחתה ובמניעת נשירת השיער כתוצאה מטיפולים כימותרפיים. תופעת נשירת השיער נגרמת בשל רגישות של תאי שורש השיער לכימותרפיה. המכשיר החדש מקרר את הקרקפת באמצעות קסדה מיוחדת שהמטופלת חובשת במהלך עירוי התרופה הציטוטוקסית. הדימוי העצמי הוא קריטי לסל ההחלמה במחלות המאתגרות הללו.

ואמנם הפלגנו ביתרונותיה של השינה, לגוף ולנשמה, אך חשוב לזכור שבזמן הערנות חייבים להיות פעילים. ישיבה ממושכת ביום, יושבנות, נמצאה קשורה בסיכון מוגבר לתחלואים ולתמותה. אבל ישנם לא מעט אנשים שמחפים על כך בפעילות ספורטיבית במהלך היום. זאת אומרת שהם לא פעילים, אבל הם עושים פעילות גופנית מסודרת. מחקר בינלאומי שכלל יותר ממיליון איש, מצא כי אכן ישנה ירידה בסיכונים הבריאותיים של היושבנות, כאשר נרתמים באדיקות לפעילות גופנית יומיומית של שעה ביום.

אבל ישנו שבוע, יחיד ומיוחד, שבו משבחים אנחנו את העצלים ומאדירים את היושבנות. אפופים ענני כבוד, שוכנים בצל השכינה, מנפחים את הריאות בנשימות מלאות אמונה, ושואפים את כל הטוב שהוא מרעיף עלינו.

חג הסוכות הוא הפייבוריט שלי. ומתוך מלאכות החג האהוב הזה, עבודת הקישוט היא החביבה עליי. מהמטבח אני מודרת – בנותיי השילו מעליי את גלימת המלכות בו. אז את היצירתיות החבויה שמבקשת לפרוש כנפיים אני מנתבת לעיצוב, לציור, וגם – לתליית בצלים בין ענפי הסכך שבהם אני תוחבת נוצות, כלומר כנפיים. בעלי לא מוותר על הבצל המכונף, מנהג אבותיו, עתיק יומין, וטעמו עמו: כתוב "בצל כנפיך תסתירנו", אל תקרי בְצל כי אם בָצל, בבית קמוצה. וכך תמצאו מדי שנה בצלים בעלי כנפיים תלויים לתפארת בסוכתנו.