לפני שמונה שנים פנו כמה אנשים ששרתו יחד בצבא למרכז הישראלי לטיפול בטראומה של מיטב, וביקשו עזרה.
למרות שהשתחררו שנים רבות קודם לכן, אף אחד מהם לא הרגיש משוחרר. הם לא הוגדרו רשמית כהלומי קרב ולכן לא קבלו התייחסות הולמת למצוקתם.
במהלך השירות, הלוחם עובר דברים לא קלים לא מעט לוחמים מסתובבים עם תחושות קשות על מה שחוו בקרב, וזה משפיע על המשך חייהם.
'הלם קרב' כולל מערכת מורכבת של תסמינים, שנובעים מפגיעה נפשית שקרתה למי שהשתתף בקרב, בעקבות אירועים קשים שחווה או חזה. באופן עקרוני אין הבדל בין נפגע הלם קרב לכל נפגע אחר בטראומה נפשית. החזרה המהירה של החייל הפגוע ליחידתו ולפעילותו הצבאית, נחשבת כחלק חשוב בטיפול בו. יש שיווי משקל עדין מאוד, בין הסיכון לעצמו וליחידתו אם יוחזר הלום הקרב לפעילות קרבית כאשר הוא עדיין אינו כשיר לכך, ובין הסיכוי למנוע ממנו טראומה לאורך ימים, אם יוחזר כמה שיותר מהר ליחידתו וישתלב מחדש בין חבריו. החזרה ליחידה יכולה גם למנוע את הסטיגמה שעלולה לדיבק בו ברגע שיודח מיחידתו.
במקרים רבים, לוחמים משוחררים כלל אינם מודעים למקור הכאב הנפשי ממנו הם סובלים לאחר השחרור מצה"ל, או כיצד להתמודד איתו. והם לבד. זה מאד אפיני כי אחת הבעיות המרכזיות בטראומה היא הנטייה שלה לבודד האדם מסביבתו.
יש מיזם בשם 'מסע שחרור' בו צוות ששירת יחד בצה"ל מוזמן להתארח אצל קהילה יהודית בחו"ל ושם, יחד עם צוות טיפולי, אנשי הקבוצה מתנתקים ומעבדים את החוויות המורכבות שלהם מהשירות הצבאי.
הלוחמים המשוחררים הרבה פעמים אפילו לא מודעים לעד כמה הטראומה מנהלת אותם, מצמצמת תנועות ויכולות. לעיתים הלוחמים אפילו לא יוכלו לקשר בין הכאב בנפשי שלהם לבין הקרב, ובמסע ומעגלי שיח העמוקים, הם יכולים לגלות את עצמם מחדש.
ברמת הפרט, איך נוכל לנבא איזה חייל יפתח תסמונת פוסט-טראומטית ואיזה לא? מחקר שיצא מאיכילוב איתר מנגנון ביולוגי במוח המאפשר לנבא תסמינים של כעס במקביל ללחץ פוסט-טראומטי. במסגרת המחקר, נבדקו התגובה המוחית במצבים מעוררי קונפליקט וכעס בקרב חיילים קרביים בשני שלבים- בתקופה של תחילת הטירונות וכשנה לאחר מכן, בסיום אימון קרבי מתקדם- תקופת שירות מלחיצה הדורשת מאמץ נפשי וגופני, ומזמנת תגובות כגון הפרעות בשינה, מחשבות טורדניות, ירידה במצב הרוח, ו"פתיל קצר.
באמצעות הדמיה מוחית תפקודית FUNCTIONAL MRI נמצא כי קיים מנגנון מוחי המקשר בין ניהול כעסים לבין התמודדות עם לחצים. השריית הכעס במעבדה בוצעה באמצעות משחק בין-אישי שכלל הצעות כספיות לא הוגנות מלוות בפרובוקציות מילוליות מצד המציע.
בקרב החיילים, עוצמת הפעילות המוחית שנצפתה באזור קליפת המוח המצחית, בזמן הסיטואציה המרגיזה- ניבאה את הצלחת ההתמודדות הנפשית של החייל עם לחץ בזמן האימון הקרבי כעבור שנה.
אני נוהגת לומר למטופלות עם קושי רגשי, חלקן מטופלות תרופתית, שהקושי הוא אך ביטוי לכך שיש להן נפש רגישה. אותה רגישות מופנית כלפי סביבתם. במקום הזה בדיוק נמצאת החוזקה שלהן. ודווקא משם, היא יכולה להאיר את העולם.