admin
מינגלינג בפגייה. בראשית דרכי כרופאה מתמחה עבדתי כחצי שנה במחלקת תינוקות ובפגייה. יש לי רושם שהירידה בשמיעה שלי התחילה אז, כשעשרות עוללים פצחו יחד בקול תרועה שלא היה מבייש תזמורת פילהרמונית. הם עושים מינגלינג נפלא זה עם זה, מעבירים חוויות מבטן ומלידה, וצפיפות האוכלוסין בתינוקיות בארץ רק הולכת וגדלה. מזל שיש גם יולדות שבוחרות בביות. למרות הצורך במנוחה, היולדת הטרייה מבקשת להיצמד לתינוק בדבק אפוקסי. היא חולת אהבה.
אבל נחזור לנושא הרעש ולמינגלינג אנושי. אחת מאחיותיי הצדיקות נוהגת בכל נסיעה שלה ברכבת ישראל מאזור חיפה למרכז הארץ לדוג אנשים קשישים, לשבת לידם ולהקשיב לסיפור חייהם. היא אומרת שזה מרתק ומספק מאוד. מסתבר שיש עוד נשים עם תחביב דומה. אחת מהן כתבה מאמר ובו היא מספרת שהיא חולמת לייסד קרון ייחודי לדיבור ברכבת ישראל. היא אוהבת גם לשרבט תמונות פרופילים של הנוסעים ברכבת, לשמחת הסובבים. קוראים לזה נחמדות.
ד"ר גיליאן סנדסטרום היא מרצה ל"פסיכולוגיה של הנחמדות" באוניברסיטת סאסקס באנגליה, ועומדת בראש 'המרכז לחקר הנחמדות'. היא התחילה את דרכה בכתיבת עבודת דוקטורט ב"מעבדת השמחה" באוניברסיטת קולומביה על התועלות הסמויות שבשיחות עם זרים. איך הכול התחיל? במהלך לימודיה באוניברסיטה היא הייתה משוחחת מדי יום עם מוכרת הנקניקיות, וזה הסב לה ולמוכרת הנאה רבה. כך היא החליטה להפוך את הנושא הזה למושא המחקר שלה. במחקר הראשון היא ביקשה מהנבדקים לקנות כוס קפה. חלק מהם הונחו לשוחח עם המוכרת, וחלקם הונחו שלא לפתח שיחות. הנבדקים שפתחו בשיחה הרגישו טוב יותר באופן משמעותי, גם אם השיחות היו קצרצרות. הנבדקים התבקשו לדרג אחרי שיחה עם זר עד כמה הזר־לשעבר חיבב אותם. מתברר שהזרים חיבבו אותם בעקבות השיחה הרבה יותר מכפי שהם האמינו. אנשים מפחדים להיות נודניקים, ולא מעריכים כמה שמחה מביאה שיחה כזאת לצד השני. בקיצור, כל המרבה בשיחה, במינגלינג, באהבת האדם – הרי זה משובח.
ילדים זה רעש, אבל גם אופטימיות. אומנם מהצד השני קיים מושג שנקרא "זיהום רעשי". בשנים האחרונות, עם התפתחות המודעות לאקולוגיה, נוספו חוקים ותקנות כדי להגביל את הרעש במקומות עבודה ובמקומות בילוי וגם ברשות הרבים. גידול האוכלוסייה מביא עימו גם נזקי רעש, כאשר העולם חצה לאחרונה את רף השמונה מיליארד איש והצפיפות בלתי נמנעת. כל זה באדיבות המדע, הרפואה והתעשייה שהשפיעו על אורח החיים, על הארכת תוחלת החיים ובעיקר הורידו את התמותה הסב־לידתית.
יש מדינות שבהן חוקקו חוקים להאטת הילודה. ישנם חוקרים רבים המייחסים לגידול האוכלוסין בעולם השלכות אפוקליפטיות שיבואו לידי ביטוי ברעב כבד, קריסת מערכות אורבניות ומגפות. יש חוקרים שמסבירים שאנחנו פולשים לאזורי טבע לא מיושבים שבהם מצויות חיות בר נושאות מחלות וזיהומים. השחתת הקרקע כתוצאה מכריתת יערות כדי לפנות מקום לחקלאות נמשכת, והמרעה הדרוש לצריכת בשר מצד אחד ולפיתוח הקרקע למגורים ותעשייה מצד שני תורמים הן לזיהום האוויר והן לזיהום המים.
עד כאן התיאור הגלובלי. אך למרות שמדינת ישראל כבר קפצה למיליון התשיעי – אנחנו עדיין מדינה קטנה, וצורכי הריבוי של העם היהודי נמצאים רק בראשית הדרך. למרות כל האיומים שהזכרתי לעיל, אצלנו עדיין אצה הדרך להרבות את עם ישראל, בהנחה שבשקלול התועלת והנזק כל תוספת של ילד יהודי משתלמת לעולם כולו. אנו גאים לתרום את חלקנו לפיצוץ האוכלוסין העולמי. אגב, מדינתנו ידועה כמספר אחת בעולם במספר טיפולי הפריון לראש. למה אנחנו כל כך מתעקשים על ילדים? כי אנחנו עם סגולה, וכי נצטווינו במצוות פרו ורבו, וכי אנחנו דור של תקומה לאחר שואה, וכי המפה הדמוגרפית היא שתקבע את המפה הפוליטית, והעיקר – כי ילדים זה שמחה. זה המשכיות. זה אופטימיות.
"אמא, תודה שלא ויתרת עליי". ביום ההולדת של אחת הבנות הקטנות, שמקומה במניין הילדים הוא דו־ספרתי, בירכתי אותה, והוספתי עוד משפט: דעי לך, בתי, שמאוד מאוד חיכינו ללידה שלך. בניגוד למה שמקובל לחשוב, הרי במשפחות שלנו ככל שהמספר הסידורי עולה במניין הילדים – זהו סימן שההורים השקיעו מחשבה ותפילות והרבה רצון בהשגת ההיריון הזה. את הילד הראשון והשני וגם השלישי כולם רוצים, אבל אחר כך זה כבר עניין של בחירה. המשפחות הגדולות בציבור שלנו בחרו בכך, ולכן כל המחקרים הסוציולוגיים המצביעים על קורלציה בין גודל המשפחה ובין נחשלות לא מתאימים לאוכלוסייה הזאת כלל. אחרי שאמרתי מה שאמרתי, הילדה שלי העירה הערה שמתאימה רק למי שאמהּ גינקולוגית: אמא, אני יודעת שזה בכלל לא מובן מאליו שילדת אותי כשהיית בת ארבעים. לקחת על עצמך סיכונים. תודה רבה שלא ויתרת עליי…
בדרך כלל ילדים אינם פנויים לראות את ההשקעה הבלתי נגמרת של ההורים בהם, להעריך אותה ולהודות עליה, וכשהם גדלים והופכים להורים בעצמם הם עסוקים בחסד של גידול ילדים משלהם, ופחות פנויים להוקיר תודה ולהחזיר משהו מהחסד שההורים העניקו להם. אפשר להתנחם בזה שההוקרה שלהם היא עצם העובדה שגם הם בחרו להיות הורים למשפחות ברוכות ילדים.
ההשקעה הבלתי־נגמרת בילדים אפשרית גם מפני שכל תינוק הוא בעיני אמו יחיד ומיוחד, גם אם הוא השנים־עשר במשפחה. זה נובע לא רק מפני שה' נתן לכל תינוק חן מתוק במיוחד, אלא גם מפני שהילד הזה שנכנס עכשיו למשפחה הוא פלא, נס שחי ובוכה ומחייך מול העיניים, שבמודע ובלא מודע הוריו רואים בו את החלק שלהם בבניין העולם בשיתוף עם ריבונו של עולם. ראוי היה שהמדינה תעזור למשפחות שיולדות יותר. למשל בפינלנד מקובל שהאם או האב לוקחים לאחר הלידה חופשה של 14 חודשים – בתשלום, כמובן. אבל זה לא נגמר שם. אחר כך הם מקבלים קצבה לשמירה על הילד בבית במימון המדינה על פי קריטריונים שונים. ילדים זה עניין משתלם.
דבק אפוקסי לתינוקות. באחד הימים נכנסה למרפאתי אישה קטנטונת, ולצידה עגלה גדולת ממדים ובה תינוקת יפהפייה. היולדת לא הצליחה לנתק את המבט מהתינוקת שלה. הצעתי שהתינוקת תישאר לכמה דקות בהשגחתן של המזכירות, כדי שאוכל לבדוק את היולדת בלי הסחות הדעת של הגברת הצייצנית שלצידה. "אבל דוקטור, איך אשאיר אותה ל־ב־ד?" היא השיבה במבט מבוהל. דבק אפוקסי, אמרנו?